לא בלי בתי

פוטרתי

איזה כיף לי.

לא הרבה פעמים בחיי חוויתי חוויה  זו.

עבודתי הראשונה- עד הלידה עבדתי באותו מקום 14 שנה

עבודתי השניה 19 שנה-ואז החברה "עברה ידיים"-נקנתה ע"י תאגיד גדול

וזו היתה הזדמנות לקבל   פיצויים,קמתי והלכתי הרגשתי שמיציתי.

עבדתי באותו ענף עוד תקופה לא ארוכה ואז פוטרתי מטעמי "צמצומים"-איך שנאמרה המילה אנו נאלצים לפטרך לקחתי את התיק ועפתי הביתה. לא נעימה ההרגשה הזו מחד. מאידך לחוויה זו אני חווה הרבה- אז למדתי שיש חיים אחרי שעה 13:00 . לא חייבים לעבוד גם אחה"צ. גיליתי את עולם תרבות הפנאי-עולם ומלואו!!!!!!

לאחר שנים הגשמתי חלום למדתי תיירות קבלתי תעודה של פקידה מורשה בתיירות. עבדתי מעט בענף שחלמתי עליו כל חיי והבנתי שמתח זה לא בשבילי- אבל ממש לא.לאחר מספר נסיונות בכל זאת בענף אמרתי תודה לא תודה והרמתי עוגן-התעופפתי מענף זה .